<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ר'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמצוה המאתים היא שהזהירנו שלא יראה חמץ בכל גבולנו כל השבעה ימים והוא אמרו (ס"פ בא) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך. ואין אלו שני לאוין בשני ענינים אבל הם בענין אחד. ובבאור אמרו (ביצה ז':) פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור לומר לך היינו חמץ היינו שאור. כלומר אין הפרש בין החמץ עצמו ובין הדבר המחמיץ. ומי שעבר והניח חמץ ברשותו אינו חייב מלקות אלא אם לקח חמץ בפסח וקנאו שיהיה עושה מעשה. ולשון התוספתא (מכות פ"ד ה"ה) המשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים בכרם אינו לוקה.
